אילת השחר (מלבי"ם) תקכ״ג

« אילת השחר (מלבי"ם) תקכ״ב אילת השחר (מלבי"ם) תקכ״ד »

1 מלבי"ם פתח ↗

הוכח תוכיח את עמיתך: יש הבדל בפעל יכח בין כשבא אחריו שימוש הלמ"ד או מלת "עם", או מלת "את". ש"יכח" שאחריו שימוש הלמ"ד או מלת "עם" הוא מענין ויכוח, שמראה לו על פי חוקי השכל או המוסר הדרך שבו ילך והמעשה אשר יעשה. ובא במלת "עם" אם שניהם מתוכחים ומחליפים דבריהם זה עם זה כמו "שם ישר נוכח עמו" איוב כ״ג:ז׳, "ועם ישראל יתוכח" מיכה ו׳:ב׳ ובא בנפעל או בהתפעל. וכשבא בשימוש הלמ"ד, רק אחד הוא המדבר ומברר לחברו ענין מוסרי אבל לא יוכיחנו על חטא פרטי כמו "והוכיח לעמים רבים" ישעיהו ב׳:ד׳, "והוכיח במישור לענוי ארץ" שם יא, "והוכח לנבון יבין דעת" משלי י״ט:כ״ה. אמנם פעל "יכח" שאחריו מלת "את" היא קרוב עם ענין מוסר, שמוכיחו על חטא פרטי שעשה – "והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים" בראשית כ״א:כ״ה, "אוכיחך ואערכה לעיניך" תהלות נ, "את אשר יאהב ה' יוכיח" משלי ג׳:י״ב. ויש הבדל בין מוסר לתוכחה. המיסר כופהו אם בשוטים, אם בדברים, ובא מן הגדול אל הקטן ונקשר לרוב עם העתיד שמיסרהו בל יעשה כן בעתיד. והמוכיח הוא בראיות ובא לרוב על העבר ודברתי על זה במקום אחר. ומבואר תמיד שכפל המקור על הפעל מורה על השנות הפעולה והתמדתה וזה שאמר ומנין שאם הוכחתו ד' וה' פעמים וכולי ת"ל הוכח תוכיח. ומ"ש "ולא תשא עליו חטא" שפירושו אל תשאו חטאו בעבורו כמו "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו" במדבר י״ח:ל״ב, "ולא ישאו עליו חטא" לקמן כב, "דע שאתי עליך חרפה" ירמיהו ט״ו:ט״ו שפירושם בסיבתו ועל כרחך אין פירושו שתשא חטא אם לא תוכיחנו שאז צריך לומר "ולא תשא את חטאו", רק פירוש "עליו" בסבתו, ופירושו שצריך ליזהר בל יביישנו שאז תשא חטא בסבתו. ומלת "עמיתך" פירשו חז"ל עם שאתך בתורה ובמצות וכמ"ש בסדר ויקרא סימן שע כי כבר אמר החכם "אל תוכח לץ" "ומוכיח לרשע מומו" והתוכחה היא רק בשוים, ששניהם – המוכיח והמוכח – מסובלים בתורה ובמצות, כי הפורע תורה איך יוכיח ויאמרו לו טול קורה? וכן הרשע לא יקבל תוכחה. ולפי זה יש בתנאי התוכחה ג' דברים: א שיהיה המוכיח נקי מחטא ב שיהיה המוכח מוכן לקבל תוכחה – ושניהם נכללים במלת "עמיתך" שהוא אתו ושוה לו בתורה ובמצות ג בסדר התוכחה ואיכותה שלא יביישנו כמ"ש "ולא תשאו עליו חטא". ור' טרפון אמר שבדורו נמנע התוכחה מצד המוכיח שהוא בלתי זך מפשע ור' אלעזר בן עזריה אמר שנמנע מצד המוכח אשר ינאץ תוכחה ור' עקיבא אומר שנמנע מצד שבלתי יודעים לסדר הדברים בל יביישו. ור' יוחנן בן נורי ספר איך ענינו עם ר' עקיבא שהוא היה יכול להוכיח ור' עקיבא לא נשתנו פניו, הגם שהוכה, וקבל התוכחה עד שהוסיף לו אהבה כמ"ש "מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון" וכל זה מובא בערכין דף טז:.

1 ויש הבדל בין מוסר לתוכחה. המיסר כופה להמיוסר, אם בשוטים או בדברים, ובא מן הגדול א' להקטן, ונקשר לרוב עם העתיד. והמוכיח הוא לרוב בראיות, ובא לרוב על העבר קדושים סימן מג

« אילת השחר (מלבי"ם) תקכ״ב אילת השחר (מלבי"ם) תקכ״ד »